רקדניות שאוהבות את סגנון הריקוד הזה לובשות שמלות יפות בזמן שהן רוקדות כך שהן נראות יותר כמו הצגה.

חלק מהבגדים בקטגוריה הם לא רק קלילים ומותאמים אישית, אלא גם בטוב טעם. הם מתאימים היטב ונשארים מסודרים. ניתן לקדם מוצרים גנריים כשמלה אלגנטית או בטן מצוינת של ריקודי בטן בצורה כזו.

אחד התפקידים שנשים ממלאות הוא רקדניות בטן. הם נלהבים לחקור את הריקוד ועכשיו חולקים את זה עם כולם. נשים אלו קונות בגדים מיוחדים לריקודי בטן דרך חנויות מיוחדות במקומות אחרים בעולם כמו מרוקו, מצרים, הודו ומלזיה. בגדים שמקורם במדינות אחרות חיוניים לנשים החיות מחוץ למדינות אלו כמו בצפון אמריקה.

שוק התחפושות לריקודי בטן מתרחב במהירות בתקופה האחרונה מונע על ידי שילוב של גורמים אופנתיים כמו לבישת תחפושות שממלאות מגוון רחב של טרנדים עיצוביים מאלגנטי מסורתי ועד למראה סקסי וחושפני יותר, קניות מקוונות שנתנו לתעשייה הזו לפרוח. פלטפורמות זולות מרגשות כמו אינסטגרם, אמונות שגויות שהוכחו ארוכות כי לבישת תחפושות לריקודי בטן הייתה נגד תרבות או דת, מה שמאפשר לתעשייה הזו לצמוח ולהיות מכילה עם מעט מחסומים חברתיים ודחייה מתמדת של אסוציאציות עבר עם מוניטין וולגרי או שלילי, כלומר אנשים מניחים שהיא בטוחה או בריא כאשר היה להם ניסיון מר בעבר.

תלבושות לריקודי בטן פותחו לראשונה כבר במאה ה-17 בטורקיה כדרך לגברים ולנשים לראות זה את זה נע נערות ליווי באילת לצלילי המוזיקה.

כיצד השתנו תחפושות ריקודי בטן עם הזמן:

גברים החלו ללבוש מעילי שק, אבל בסופו של דבר גם נשים אימצו אותם למטרות התארכות. גברים לובשים תחפושות במגוון הולך וגדל של צבעים וסגנונות: צעיפי קטיפה, פשתן וסאטן עם דוגמאות של כוכבים ופסים הפכו נפוצים.

צעיפי ירך קשורים סביב גופם לעתים קרובות נושאים סמלים המפרסמים את השתייכותם השבטית. הפעולה הקולקטיבית הזו של התפשטות גלימות לאורך עבור גברים ונשים כאחד, היא נקודת המוצא להחלפת חצאיות מרובות סביב הבטן (הנקראות "גלימות" או "חצאיות צעיף").

הכללת צבעים אחרים כמו אדום קשורים ישירות לתרבות הנובית/נובית-ערבית המשקפת באופן הדוק את הלבוש המסורתי של אפגניסטן/פרסי מבחינות רבות, במיוחד ב